קיסוס נ' התעשיה האוירית לישראל בע"מ

החלטה

תיק "היסטורי" שהגיע לשולחני לאחר מספר גלגולים. עתה נדרשים אנו לקביעת המשך ההליכים, ועיקרם של דברים בשאלה מהי גדר המחלוקת שנותרה לבירור לאחר שבית-המשפט המחוזי ביטל את פסק הדין הראשון בתיק?

התובע נפגע בתאונת עבודה עת עבד אצל הנתבעת.

ב-28.11.96 הוגשה תביעתו וב-29.1.03 ניתן פסק דין מפורט בו חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,447,732 ₪ והוצאות (כב' השופט ארנסט).

הנתבעת ערערה על פסק הדין – חבות ונזק, וכן הגישה בקשה להבאת ראיות חדשות בערעור. עניינן של הראיות החדשות במחלה קשה שלקה בה התובע עוד בשנת 2001, כשנתיים לפני מתן פסק הדין, דבר שלטענת הנתבעת הוסתר מבית-המשפט אף שהיה בו כדי להשפיע השפעה מהותית על קביעת שיעור נזקיו של התובע.

ב-13/12/05 בוטל פסק הדין בהסכמה לאחר שהצדדים קיבלו את הצעת בית-המשפט המחוזי (כב' השופט גרסטל) כפי שנרשמה בפרוטוקול הדיון מיום 20/6/05. וזוהי הצעת בית-המשפט שפירושה שנוי עתה במחלוקת בין הצדדים:

"הצעת בית המשפט: לנוכח הראיות המהותיות שלא היו בפני בית-המשפט ושאין ספק שיכולה להיות להן משמעות עצומה, יבוטל פסק הדיו, הצדדים יחזרו לבית המשפט קמא, המערערת תציג את הראיות, למשיב תינתן האפשרות להביא ראיות מצידו, לאחר מכן /ישלימו הצדדים טיעונים ויינתן פסק דין חדש כאשר כל צד ישמור לעצמו כל טענה מטענותיו וכל זכות מזכויותיו. בשלב זה לא יוחזר כל סכום ששולם".

כאמור לעיל, ב-13/12/05 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים.

לטענת התובע ביטול פסק הדין נוגע לנזק בלבד ולא לשאלת החבות, והוא מבקש לקיים את ההסדר הדיוני עליו הוסכם כלשונו, היינו – הצגת הראיות החדשות דאז ובחינת השלכתן על נזקיו. התובע טוען שאין מקום לבחינת שינויים שאירעו מאז בוטל פסק הדין שכן העיכובים בקידום התיק הנם באשמת הנתבעת. כמו כן נטען על ידו שבית-המשפט המחוזי הגביל את הדיון לשיעור של 30% מן הנזק בלבד. הנתבעת מצידה טוענת כי פסק הדין בוטל מכל וכל – חבות ונזק כאחד, אולם היא מסכימה כי "בשלב זה" ומטעמים של יעילות הדיון יתרכז הדיון בשאלת הנזק בלבד, ומסבירה שהיא מבקשת להציג ראיות שעניינן מצבו הרפואי של התובע ללא קשר לתאונה. הנתבעת טוענת שאין כל יסוד לטענות התובע כי הדיון הוגבל ל-30% מן הנזק בלבד, ומטילה את העיכובים בקידום הדיון לפתחו של התובע.

בחנתי את הטענות השונות, את המסמכים שבתיק ובעיקר את הצעת בית-המשפט המחוזי לה הסכימו הצדדים, ומצאתי כי לא היתה כל כוונה לבטל את קביעותיו של פסק הדין הראשון לעניין האחריות או לשיעור הפגיעה והנכות שנגרמו בתאונה. הצעת בית-המשפט המחוזי מדברת בעד עצמה, ועולה ממנה בבירור כי העילה היחידה לביטול פסק הדין הייתה ראיות חדשות שנגעו למחלה שלקה בה התובע זמן רב אחרי התאונה. השפעתן של ראיות אלו נוגע לשיעור נזקיו העתידיים של התובע, בין השאר בשל השפעת המחלה על יכולתו לעבוד ועל תוחלת חייו, ואין לה כל השפעה על שאלת האחריות או הפגיעה הראשונית שנגרמה בתאונה. ואכן, ההסדר הדיוני שנטלו על עצמם הצדדים עסק בראיות החדשות בלבד ובהצגתן בפני הערכאה הדיונית ואין כל אזכור לשאלת האחריות או לנזקי עבר. זוהי הפרשנות העולה מלשון הדברים והיא מתיישבת היטב גם עם גדר המחלוקת שעמד בפני בית-המשפט המחוזי, עם ההיגיון, עם טעמים של יעילות דיונית ועם העובדה שמדובר בתאונה שאירעה לפני למעלה מחמש עשרה שנים.

בנסיבות אלו אני קובע כי קביעותיו של פסק הדין הראשון בנוגע לאחריות ולשיעור הפגיעה שנגרם בתאונה לא בוטלו. עם זאת, פסק הדין בוטל בכל הנוגע לשיעור הנזק, ומטעם זה יש לאפשר לנתבעת להציג ראיות בנוגע למצבו הבריאותי של התובע בעקבות מחלתו, היינו – מצב בריאותי שאינו נוגע לתאונה, ולהשפעה על שיעור הנזק. לעניין זה, משבוטל פסק הדין אין מקום להגביל את הדיון לראיות הנוספות שהובאו בפני בית-המשפט המחוזי לפני כשש שנים. פסק הדין הוחזר לערכאה הדיונית לבחינת שיעור הנזק נוכח הגילויים החדשים הנוגעים למצבו הבריאותי של התובע, וברי כי המצב הראיתי לא "הוקפא" ביום הביטול, בוודאי נוכח העובדה שמצבו הנוכחי של התובע הוא תולדה של אותה מחלה שהתגלתה בראיות חדשות שהביאו לביטול פסק הדין. יש לקיים אפוא דיון מחדש בשאלת הנזק, בשים לב למצב העדכני, והעובדה שחלף זמן רב מאז ביטול פסק הדין, דבר שהביא ככל הנראה לשינויים במצבו של התובע, אינה רלוונטית לקביעת הסוגיה העומדת היום בפני בית-המשפט.

אני מסכים עם הנתבעת כי אין כל ראיה לכך שבית-המשפט המחוזי הגביל את הדיון ל-30% מן הנזק.

סוף דבר: הנתבעת רשאית להציג ראיות בנוגע למצבו הבריאותי הנוכחי של התובע ולהשלכת מצבו על שיעור הנזק. הבחינה תיערך על יסוד קביעות האחריות ושיעור הפגיעה שנקבעו בפסק הדין הראשון ולא בוטלו.

התובע יעביר לנתבעת כתב ויתור סודיות רפואית, כאמור בהחלטה מ-22/12/09, בתוך 15 ימים. הנתבעת רשאית להגיש חוות דעת רפואיות מטעמה 60 ימים לאחר העברת הוס"ר.

נקבע לתזכורת בנוכחות הצדדים ליום 13/9/11, שעה 12:00.

ניתנה היום, ט"ז ניסן תשע"א, 20 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.